בהמשך לפוסט הקודם בו דובר על ענייני דגנים, מגע, עיסויים, תוספות ומשאלות לב, בחרתי בשירה ירוקת העיניים וצחורת העור שתתלווה אלי להרפתקה המרגיעה.
זה התחיל בסאונה עוד בטרם הגענו ליעד. ככה זה כשתל-אביב. שעות הצהריים בקיץ מביאות אתן שיא טמפרטורי שגרם לשירה ולי להימס לכל עבר ולדסקס על דברים שחובה להמציא כמו מעיל-דובון עם מיזוג פנימי מלא. כך באמת יוצדק עבורו הכינוי “חרמונית”.
הגענו ליעד – מלון הילטון – תוך כרבע שעה. ברגע שאנשים מגיעים אל הנחלה, זה לא משנה כמה תלאות הם עברו בדרך – היסורים מתעמעמים והכל נסלח. כך הרגשנו כשהכה בנו המזגן בקומת הלובי לאחר שעברנו בדלת מסתובבת משודרגת – כזו המשמשת גם כחלון ראוה ולא רק כחלון מעבר (פשוט דמיינו לעצמכם דלת מסתובבת בה אתם עוברים, ובמקום שב”פלח” שלפניכם יהיה אדם נוסף ישנם רק הבגדים שלו מקופלים על מדף גבוה ושקוף).
שירה פנתה לרגע לפדר את אפה בעוד אני בהיתי בויטרינות ותהיתי אם אי פעם יהיה לי צורך בסרוויס כסוף או בתשמישי קדושה למניהם.
בהנחית נערת הקבלה, ירדנו במעלית ל”סייבקס” הנמצא בקומה LL. אולי זה מייצג “למטה-למטה”… זו באמת היתה הקומה התחתונה ביותר.
קבלנו מנעולים וחלוקי מגבת צחורים, חתמנו על טופס בריאות (גופנית בלבד) ופנינו בחינניות לעבר המלתחות.
כמה כיף להתעטף בחלוק מגבת לבן במידה LL. טבענו בפנים בהנאה.
ניסיתי לתעד כמה שיותר ומסתבר שקצת נסחפתי – המעסה של שירה, אנה שמה, נכנסה למלתחות והבהירה לנו שהעיסוי כבר היה אמור להתחיל. חיש-קל דלגנו לעבר חדר הטיפולים. נכנסנו לחדר שמיטותיו לבנות, קירותיו טורקיז ואורו עמום – התחלה מבטיחה לסשן התרגעות. ברקע היו נעימות של שירי פופ מוכרים, בהן המירו את הקטעים הווקאליים בצלילי חליל.
אנה נטלה את שירה, קובי נטל אותי ומכאן החלו ארבעים וחמש דקות של שקט יחסי ונעים. עלו לי כל מני נקודות לכתיבה אך חשתי שהמח שלי מפציר בי לאפשר לו להכבות קצת. באמת שניסיתי. לפרקים ממש הצלחתי.
בסוף הסשן הסתבר כי אנה וקובי מקבלים את האופי התעודי של העניין בצורה מגניבה ביותר – הם בקשו להצטלם ואף להחליף אתנו פייסבוקים למען יתוייגו בהתאם ובגאון.
משם שירה ואני שבנו טובות לב וגב למלתחות והחלפנו חזרה למדי אל”ף. אולי חצי-אל”ף, כי בכל זאת, קיץ.
אספנו את מטלטלינו ודידינו אל עבר מעיין הקפאין הממוקם בסמוך, באותה קומה. שירה בחרה בקפה של מבוגרים ואני התפתתי ובחרתי בקפה המעניין הנושא את השם המבטיח “קרמבו”. לא שזה כזה אקוטי – האספרסו-בר הזה חפשי, וניתן לְרָפֶל ככל שחושקים.
השעה המאוחרת לא אחרה לבוא, ונאלצנו לפעול בהתאם ולסור משם חזרה הביתה. אין מנוס – לסינדרלות יש עבודה, בעיקר שחורה.
עלינו חזרה לקומת הלובי ולקחנו כמה נשימות עמוקות – לשאוף כמה שיותר מהקור הנעים – לפני שיצאנו דרך דלת הראוה המסתובבת חזרה לסאונה התל-אביבית הטבעית.
להתראות התרגעות, שוב-שלום לחות.
אגב, מייקי, אם אתה רוצה גם, זו ממש לא בעיה. הנה הפרטים:
תגים: דלת מסתובבת, הילטון, התרגעות, ותודה לדגני פיטנס, לבנבנות, לחות, מלתחות, מעסה, סייבקס, צחורות, קיץ, קרמבו, שירה
דגנים מלאים בתוספת ילדות יפות, יאמ יאמ
לא מבין מה הקטע אבל את חמודה..
תמוה, שכן פרטתי על הנושא בהרחבה וכללתי תמונות למכביר…
אני אכן לא. אז מה, מדובר באפלייה על רקע גוון?
גוון ומין.
ואני מה איתי. למה לא לקחו אותי?
אתה לא לבנבנה ירוקת עיניים.