הלילה שבין שבת לראשון נוטה להיות לילה מטריד במיוחד. נסיון להעביר תפר בין פיסות של שבועות עוקבים, לחבר אותן בצורה מאולצת כדי ליצור המשך.
הזמן הזה בו שוכבים במיטה והלבן של העין פוגש בלבן של התקרה ונשאר לבלות אתו את הלילה, יוצר בכפיה זמן חשבון נפש ומחשבות יתר, מהזן שמשויך לסגירת מעגלים האופיינית לימי הולדת. משהו שאנחנו תופסים שרירותית כגורלי, פשוט סוג של עול.
לפעמים אלו בכלל לא זמני סוף-תחילת שבוע, פשוט לילות שנמתחים כך שהשעה בהם הופכת, גְרָאדִיאַנְטִית, ממאוחרת למוקדמת, ומביאים לכך שנכנסים למצב מאוזן ומכוסה בינות לציוצי הציפורים ולרעשי משאיות הזבל.
מעכשיו אלו כמה שעות הגונות בין היום שנתחיל לבין היום שכבר התחיל. השינה הזו הופכת לעניין מעיק אך נדרש, כמו קנית חלב ושטיפת כלים.
זו שינה שאין בה בריחה שמועילה באמת, ולכן היא לא נחשבת לבריחה בכלל. היא פשוט מטלה הכרחית. רוצים להיות כבר אחרי עוד לפני.
עכשיו אני צריכה ללכת לישון. לילה נעים, בוקר נפלא…
תגים: יום, לבן, לילה, מטלה, מטריד, מעיק, נעים, נפלא, ראשון, שבוע, שבת, שינה
אוי, מאיושקין.
*לחלוחית בעין, צביטה בלב*
בוקר טוב, לילה טוב, יקירתי.